פנמה אנגליה והטבע שלנו

בדקה ה- 78 הבקיעה פנמה את הגול. דממה מוחלטת השתררה בצד האנגלי,  ובצד הפרואני קפצו ושרו. זר אם היה נקלע למגרש באותו רגע, היה בטוח שפנמה מובילה. אך ברגע שהסתכל על לוח התוצאות ראה שתוצאת המשחק באותה דקה הייתה 1-6 לאנגלים.

למה זה קורה כך?

בשביל להבין את התופעה צריך לדעת מעט על הטבע שלנו. אנחנו רצון לקבל תענוג לעצמנו. כול פעם שהרצון מתמלא בתענוג, המילוי מוחק את הרגשת התענוג.

דוגמה:

אני צמא מאוד. לכן ממלא כוס מים ושותה. כול טיפת תענוג מהמים הנכנסים לגרוני מוחקת את הצמא, וכשהכוס מתרוקנת גם אני ריק מתענוג. ומייד רץ לחפש את התענוג הבא- נכון?

בנוסף- הרצון לקבל  רוצה תמיד לשלוט על הזולת להיות גדול וחשוב ממנו.

אייך זה השפיע במגרש ?

מייד אחרי שהאנגלים השיגו 0-6 על פנמה הם מבקשים להבקיע גול נוסף [התענוג הבא] גם פרו מבקשת להבקיע גול. עכשיו הרצון לקבל תענוג מתחרה על השגת הגול הזה, ולא על התוצאה הסופית. מילוי התענוג המיידי גובר על התענוג העתידי [תוצאת הסיום] במאבק הזה פנמה ניצחה ולכן היא הצוחקת ואנגליה הפסידה והיא השותקת.

אייך חוקי הטבע הללו משפיעים על חיינו?

הם משהים את ההתפתחות שלנו לפי התוכנית שנקבעה לנו.

תוכנית?

כן, אייך להיות מאושרים! כי הרגשת האושר מושגת כשהתענוג לא נמחק ונעלם.

לשם השגת אותו תענוג, אומר הרב לייטמן כי יש שיטה פרקטית המאפשרת בנית כלי מתאים לאותו תענוג בלתי מוגבל. בעזרת שימוש נכון באגו שלנו אנחנו משפיעים כול טוב דווקא לזולת, ואז התענוג לא נעלם.

על זה עלינו להתחרות. ובזה להיות המנצחים הגדולים והחשובים.